HQ2 של אמזון ייהנה מניו יורק. אבל מה ניו יורק מקבלת?

מיתוס החדשנות כלל את החלק האחורי של מוסך פרברי או פארק משרדים בעמק הסיליקון. תעשיית הטכנולוגיה הודגרה לא ברחובות המרושעים של העיר הגדולה, אלא בכפרים מנומנמים כמו מורי היל, ניו ג'רזי, ומאונטיין וויו, קליפורניה.

אז כשאמזון פיצלה את HQ2, המטה השני שלה, בין קריסטל סיטי, חלק מארלינגטון, וושינגטון, ולונג איילנד סיטי, בקווינס, מה עלינו להסיק מההגירה המתמדת של הטכנולוגיה לערי השוק?

אמזון בקושי לבד, אחרי הכל. לגוגל ולפייסבוק כבר יש כאן מטה (הוקם, לא אגב, ללא סובסידיות של המדינה). גוגל מתכוונת להכפיל את כוח העבודה שלה בעיר לכמעט 20,000. המשרד השני בגודלו של טוויטר נמצא במנהטן. הגדול ביותר שלו נמצא במרכז העיר סן פרנסיסקו.

ברמה אחת, כל זה נראה בלתי נמנע. לקומץ מהערים האמריקאיות העשירות ביותר כיום יש אטרקציה מגנטית. הפלטפורמות הטכנולוגיות הגדולות ביותר של היום מחפשות אותן כדי לגייס כישרונות מובילים ולהשיג גישה, בקנה מידה, לדיור, לבתי ספר ולמעבר. התהליך אומר שהעשירים מתעשרים, החברות הגדולות יותר, גדולות יותר. והפער מתרחב בין בעלי המדינה לחסרי.

ברמה אחרת, תעשיית הטכנולוגיה אינה עירונית מבחינה תרבותית. הבידוד שלה, הסודיות, הליברטריאניזם של הסלע והרעיונות האלגוריתמיים שלה לגבי קידמה, שימוש בקרקע ועצמאות תאגידית מעולם לא התחברו בקלות עם המשימה האיטית, החברה הפתוחה, הכבדה ברגולציה והטובה יותר המגדירה את החיים בעיר. שיבוש הוא סגולה ומכשיר ליעילות בחוגי הטכנולוגיה. אבל זה לא בהכרח מבורך כאשר ההגנות וההתמקדות ברווחה קולקטיבית נשארים עומדים באידיאלים דמוקרטיים.

אולי לא שמתם לב, אבל ניו יורק מפגרת כעת רק אחרי סן פרנסיסקו וסן חוזה, קליפורניה, בפטנטים טכנולוגיים. בסתיו האחרון נפתח באי רוזוולט הקמפוס של קורנל טק, שעוצב על פי מודל של אוניברסיטת סטנפורד כחממת חדשנות. משא ומתן לעסקה זו עשוי להסתיים באחד המהלכים המשנים ביותר שעשה מייקל ר. בלומברג, ראש העיר לשעבר של העיר.

עם זאת, ניו יורק היא לא סיאטל או סן פרנסיסקו. כאן, הטכנולוגיה היא מגזר אחד במגלופוליס, שחולק את אור הזרקורים עם פיננסים, מדיה, אופנה, פרסום ואמנות. זה נספג בעצומות.

לעומת זאת, תושבי סן פרנציסקנים התמרדו נגד האוטובוסים הפרטיים והמבצרים הארגוניים שהוקמו. פקידי ציבור שם הציעו לאסור על קפיטריות לעובדים בבנייני משרדים חדשים, משום שהמהנדסים והקודנים לא עוזבים כנראה את העבודה כדי להתנשא על מסעדות מקומיות. בשבוע שעבר הצביעו תושבי סן פרנציסקנים בעד הצעה לעזור לחסרי בית בעיר שמארק בניוף, מנכ'ל סיילספורס וכיום הבעלים של מגזין טיים, תמך בה, אך מנכ'ל טוויטר, ג'ק דורסי, התנגד בתוקף.

ומר דורסי לא היה לבד. בסיאטל, אמזון עוררה מהומה כאשר פקידים הציעו מס על מעסיקים גדולים כדי לעזור לשלם עבור שירותים לחסרי בית. החברה איימה להפסיק את הבנייה של רבי קומות חדש.

אז העירייה ביטלה את התוכנית.

אמזון גם התעקשה על הסכמי סודיות מ-238 הערים שהתמודדו על HQ2. באופן שערורייתי, ערים ומדינות אמריקאיות מוציאות כיום כ-90 מיליארד דולר בשנה במזומן ובתמריצי מס כדי למשוך חברות, כסף שיכול ללכת לתשתיות, בתי ספר ומשטרה, וזה בדרך כלל לא משתלם, שכן דרק תומפסון ציין השבוע באטלנטיק. סעיף הסודיות של אמזון הקים תהליך שאיפשר לה, למעשה, לאסוף חלקים עצומים של מידע על ערים תוך מניעת מאזרחיהן לדעת מה נבחרי הציבור שלהם עושים כדי לפתות את החברה בשווי 860 מיליארד דולר.

זה בהחלט לא איך בניו יורק אוהבים לפעול.

אם ניו יורק לא הייתה נוחתת באמזון, זו לא הייתה הפתעה אם דאלאס הייתה זו. לג'ף בזוס, מנכ'ל אמזון, יש כנראה בית גם בטקסס. סקוט גאלווי, האנליסט העסקי ומומחה אמזון, צייץ בטוויטר א תמונה מצחיקה אבל אמיתית המראה את הקרבה בין בתיו של מר בזוס לבין המטה הנוכחי והעתידי של החברה.

מטופש ככל שזה נשמע, המקום שבו הבוסים גרים מתברר כמנבא טוב כמו כל מקום שבו חברות טכנולוגיה יתיישבו.

במשך שנים, הפרברים הציעה לחברות האלה דונמים של פארקי משרדים חד פעמיים, זולים ואנונימיים: בעיקר מבני בטון בני קומה אחת או שתיים מוקפים בהמוני חניה עיליים. אתרים אלה מיזערו עלויות, מיקמו את האבטחה ואפשרו לחברות להגדיל, להתקשר או להתפצל ליחידות שונות במהירות - במקביל הם קידמו התפשטות ופקקי תנועה והפכו קהילות חדרי שינה מוזרות של פעם מדרום לסן פרנסיסקו למקומות יקרים להפליא למגורים.

לא שעובדי טכנולוגיה צעירים, יותר ויותר מהם מהגרים, רצו לגור בפרברים, בכל מקרה. יותר ויותר הם דרשו את הגיוון ואת היתרונות של חיי העיר. וכך גם חברות חדשנות מצליחות, בעקבות העובדים.

דרך נוספת לנסח זאת היא שחברות כמו גוגל, פייסבוק ואמזון נמשכו לערים כמו ניו יורק, לוס אנג'לס, סיאטל וושינגטון כי הערים הללו כבר ביצעו השקעות ציבוריות משנות בנכסים כמו תרבות, פארקים, אוניברסיטאות ותחבורה.

השאלה של תושבי העיר היא מה החברות הללו מחזירות. אני לא אומר שחברות עוברות, או שיש לצפות מהן לעבור, מכל סיבה שהיא מלבד להרוויח כסף. אמזון מבטיחה עשרות אלפי משרות חדשות בניו יורק, עם כל מיני השפעות אדווה מעבר להעסקת עוד קודנים, מנהלי מכירות, בריסטות, מטפלות ומדריכי יוגה. במכה אחת, הוא מבקש להגשים 20 שנה של כל הנרטיב שלאחר מנהטן, הרובע החיצוני המגניב.

אבל זה לא המאזן היחיד. החיים העירוניים בנויים סביב קומפקט חברתי, אמר וישאן צ'קרבארטי, פרופסור מקולומביה ומייסד חברת האדריכלות PAU. יצירת ערך כלכלי בערים כוכבי-על כמו ניו-יורק מתדלקת לולאת משוב שחברות וערים רוצות להישען אליה.

מה זה אומר? בתור התחלה, זה אומר שלעיר ולמדינה יש עכשיו עוד יותר סיבה להזרים כסף לרכבות תחתיות, אוטובוסים ומנהרה חדשה מתחת לנהר ההדסון, ולהיכנס לפרויקט החשמלית התקוע של BQX המקשר בין ברוקלין לקווינס, שכולם יצליחו לשרת את אמזון.

בתורה, אמזון, השולטת בשוק הספרים, יכולה, מלכתחילה, לבצע התחייבויות אינטרסנטיות בתוכניות בית ספר מקומיות, וכפי שאריק קליננברג, סוציולוג מאוניברסיטת ניו יורק, דוגל בספריות הציבוריות בקהילה התוססת והרב-תכליתית שלנו. רכזות.

באשר לדיור, מדיניות הרגולציה והאזורים של העיר אחראית להעלאת עלויות יותר מאשר חברות טכנולוגיה. אבל, בעולם אידיאלי, אמזון תהפוך את מה שעשתה בסיאטל ותתחייב משאבים לדיור בר השגה באזורים שבהם עובדיה עוברים; והיא תציע שירותי חסרי בית, אשר, בהרחבה, ישפרו את חיי היומיום של עובדי אמזון.

למר צ'קרברטי יש גם הצעה צנועה: החברה יכולה להושיט יד לעבר השכנים של לונג איילנד סיטי כמו מכללת לה גוארדיה וקווינסברידג', פיתוח הדיור הציבורי הגדול ביותר בצפון אמריקה.

אין שום סיבה להניח שאמזון תעשה כל זה, כמובן.

שפע המשאבים, הכישרון והרעיונות של ניו יורק נובע מהמגוון יוצא הדופן ומהתשתית החברתית שלה - סגולות עירוניות. אמזון יכולה להרוויח מהשיפור שלה בניו יורק באותה מידה שניו יורק יכולה להרוויח מנוכחותה של אמזון. זה לא איך טכנולוגיה נוטה לעבוד.

אבל ככה העיר הזאת עובדת.