ארלין גוטפריד, צלמת שמצאה את היוצא דופן ברגיל, מתה בגיל 66
היא שוטטה ברחובות ניו יורק, המצלמה ביד, מצאה הזדמנויות בכל פינה.
תמונה
ארלין גוטפריד , שתמונות המעצר שלה של אנשים רגילים בשכונות הצנועות של ניו יורק זיכו אותה בהכרה מאוחרת כאחת מצלמות הרחוב הטובות בדורה, מתה שלשום בביתה במנהטן. היא הייתה בת 66.
אחיה, הקומיקאי והשחקן גילברט גוטפריד, אמר שהסיבה לכך היא סיבוכים של סרטן השד.
גב' גוטפריד הסתובבה ברחובות ניו יורק, המצלמה ביד, מצאה הזדמנויות בכל פינה. חלק גדול מעבודתה תיעד את שגרת היום ואת הדמויות המקומיות באזורי העיר פורטו-ריקן, שם התלהבות תרבותית התקיימה יחד עם עוני והשחתה עירונית.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
באחת התמונות המפורסמות ביותר שלה, נזירה מובילה קבוצה של תלמידות רומא-קתוליות בשמלות הקודש ברחוב רצוף אשפה שלאורכו מכוניות ישנות, אחת מהן עם מכשיר טלוויזיה מחובר על מכסה המנוע מכוון למערבון.
היא צילמה מקהלת גוספל בהארלם; עקב אחרי רקדן מועדונים ואסיר לשעבר הידוע בשם חצות, כאשר הוא נקלע למחלת נפש, מסע שתועד בספרה חצות (2003); והפנתה את עדשתה למשפחתה שלה בשנותיה האחרונות של אמה למאמר הצילום Mommie, שפורסם בשנה שעברה.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
היא נפלה על חוף עירום בפארק יעקב רייס בשנת 1980, כאשר יהודי חסידי, לבוש בכובע שחור ומעיל עליון ביום קיץ לוהט, הופיע במפתיע. מפתח גוף עירום ניגש וביקש ממנה לצלם את השניים יחד כי, לדבריו, אני יהודי. היא התחייבה. התמונה הבלתי נשכחת מציגה עירום מתכופף, מחייך בגאווה, לצד בן לוויה חסר ספורות ולבוש נחרץ.
הנבדקים של גב' גוטפריד מעולם לא היו דגימות, שהוחזקו לבדיקה קרה. היא הייתה חלק דוקומנטרית, חלקה עובדת סוציאלית, נוכחות חמה ולעיתים מתמשכת בחיים שרשמה. היא בילתה 20 שנה עם חצות ובסופו של דבר הצטרפה למקהלת הגוספל שהייתה הנושא של ספרה הראשון, האור הנצחי, שיצא לאור ב-1999.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
איך העין שלה לוכדת אנשים, ואיך היא נוגעת בהם, זה קשה להסביר, אחיה אמר ל'גרדיאן'. בשנת 2014. מישהו אחר לא יכול היה לראות את הדבר המצחיק או המוזר או הנוגע ללב, ולתפוס אותו. קצת כמו איך לזמר יכול להיות שיר נהדר, אבל לא יודע איך לשיר אותו. היא מסוגלת לעשות את זה.
גב' גוטפריד מופיעה באופן בולט בסרט דוקומנטרי על אחיה, גילברט, המתוכנן להיפתח בנובמבר.
ארלין הארייט גוטפריד נולדה ב-26 באוגוסט 1950 בברוקלין. היא בילתה את ילדותה המוקדמת בקוני איילנד, גרה מעל חנות לחומרי בניין שאביה, מקס, ניהל עם אחיו, סימור. אמה, ליליאן צימרמן לשעבר, הייתה עקרת בית.
כאשר ארלין הייתה בת 9 המשפחה עברה לקראון הייטס, שאוכלוסייתה הפורטוריקנית הגדלה שבה את דמיונה. בשנים מאוחרות יותר היא קיבלה את זעקתו של רוכל רחוב פורטו ריקני, שמוכר לביבות בקלה וזיקוקים בארבעה ביולי, ככותרת ספרה Bacalaitos & Fireworks (2011), מבט חסר גוונים אך אוהב על החיים הפורטוריקנים בתחתית איסט סייד ובהארלם הספרדית.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
זו הייתה תערובת של התרגשות, הרס ושימוש בסמים, היא אמרה ל'ניו יורק טיימס' ב-2016, שתיארה את הסצנות שהקליטה. אבל היה יותר מזה. זה היה האנשים, האנושיות של המצב. היו לך שם אנשים טובים מאוד שניסו להצליח.
כשהייתה בשנות העשרה לחייה, אביה נתן לה מצלמה ישנה, והיא החלה לצלם כשהיא מסתובבת בשכונה, הרגל שהפך לקריירה. גרנו בקוני איילנד, וזו תמיד הייתה חשיפה לכל מיני אנשים, אז אף פעם לא התקשיתי ללכת לאנשים ולבקש מהם לצלם את התמונה שלהם, היא אמרה ל'גרדיאן'.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
גב' גוטפריד למדה קורסי צילום במכון האופנה הטכנולוגי במנהטן כי, היא הסבירה פעם, היא לא רצתה להאזין להרצאות או לעשות שיעורי בית. לאחר שעזבה את בית הספר, היא מצאה עבודה בצילום מסחרי במשרד פרסום.
באמצע שנות ה-70 היא החלה בקריירה עצמאית שבה הופיעו עבודתה באופן ספורדי בניו יורק טיימס, The Village Voice, Fortune and Life.
תמונהאַשׁרַאי...קווין סי דאונס
היא גילתה חיים שניים כזמרת גוספל בשנות ה-90. סלווין רולס, המנהלת של זמרי קהילת האור הנצחי בהארלם, הזמין אותה להצטרף למקהלה. היא חגרה שירי הלל, היא החלה להופיע עם מקהלות בפסטיבלי גוספל ובסופו של דבר הופיעה כסולנית. לאחרונה היא שרה עם מקהלת הגוספל ג'ריז ג'ונסון.
בנוסף לאחיה, היא הותירה אחריה אחות, קארן גוטפריד.
תמונהאַשׁרַאי...ארלין גוטפריד
למרות שהיא מוכרת היטב לצלמים ולעורכי תמונות, נותרה גב' גוטפריד עלומה לציבור הרחב במשך רוב הקריירה שלה. זה השתנה כשעבודותיה בשחור-לבן משנות ה-70 וה-80, שחלקן נאספו בספרה 'Sometimes Overwhelming' (2008), תפסו את גל ההתעניינות בניו-יורק המחוספסת והמסוכנת של פעם. תערוכה ב-Daniel Cooney Fine Art בשנת 2014 משכה את תשומת הלב של כלי התקשורת הלאומיים והובילה לתערוכות בצרפת ובגרמניה.
נראה היה שתשומת הלב הבהילה אותה, שכן היא תיארה את ייעודה במונחים צנועים. אני חושב שאני מסתובב ואני רואה דברים שפשוט מדברים אליי, בצורה כזו או אחרת, היא סיפרה למגזין טיים ב-2011 . יש דברים שאתה מנסה להגיד עליהם משהו, או רגע שאתה רוצה להחזיק.