לינדה ג'אגר אולי סבתא, אבל היא לא יושבת על כסא נדנדה וסורגת. בת 61 הזו מגורסת יותר מרוב האנשים שאתה מכיר - כולל כאלה ששליש מגילה.
ג'אגר גרה בקיימברידג ', אונטריו, קנדה, והתאמנה מאז תחילת שנות ה -20 לחייה, אך חרדה מנעה ממנה להצטרף לחדר כושר. אבל זה לא מנע ממנה להתאמן בבית. הייתי עוקב אחר תוכניות בטלוויזיה ולומד מהם, נזכר ג'אגר.
ככל שהתחלתי לראות תוצאות יותר, כך רציתי לראות יותר תוצאות וזה המשיך אותי להמשיך.
חמושים מתוצאות אלה, היא סוף סוף הצטרפה לחדר כושר בשנות ה -30 לחייה. היא התחילה להרים משקולות ופיתוח גוף. תמיד נמשכתי לתמונות הן במגזינים והן בטלוויזיה של נשים חזקות שנראו בריאות ובכושר ובאמת רצו לעשות את אותו הדבר לגופי. נהנתי ממראה השרירים בגופי. רציתי גם להוות דוגמא לילדיי הקטנים, כדי שהם יוכלו להיות חזקים ובטוחים בעצמם גם כן.
ג'אגר המשיך לעקוב אחר הרצון וכעת עובד כמאמן אישי ומנהל משרד רפואי.
כשהגיעה לגיל 51, היא נכנסה לתחרות פיתוח הגוף הראשונה שלה. כעת היא אלופת חמש פעמים בפיתוח גוף. בפעם הראשונה שעליתי לבמה, חשבתי שאתעלף וכמעט לא עשיתי את זה. הילדה שמאחורי דווקא הייתה צריכה לתת לי דחיפה קטנה כדי לגרום לי לעלות על הבמה. הביטחון שלי לאורך השנים הלך וגבר וביישנותי וחרדתיי פחתו מאוד, אומר ג'אגר. אני מאמין שנתן לי את הביטחון לנסות דברים חדשים ולדבר כשצריך.
עבור ג'אגר, אימון הוא דרך לשתף מסר. אני רוצה שכולם יבינו כי כשירות לחיים אפשרית, ללא כאב, אכילה מגבילה או סמים.
ואם סבתא בת 61 יכולה לעשות את זה, איזה תירוץ יש לך?
תבדוק את זה